יהודה ושומרון, התיישבות. צילום: dreamstime

בניית התיישבויות יהודיות באיו'ש ובמזרח ירושלים אינן מהוות מכשול לשלום

"Creative Commons The Israeli West Bank barrier as of July 2011. The planned route, the part already completed, the part under construction as well as the Wall Gates where Palestinian access is controled by the Israeli army" by Wickey-nl, is licensed under CC BY 3.0

הקדמה

מרבית האנשים סבורים כי ההצעה המקובלת לשלום בין ישראל והפלסטינים היא חזרתה של ישראל לקווי 67' – שם תקום מדינה פלסטינית שתחיה לצידה בשלום. אמנם ההצעה הידועה הייתה שתקום מדינה פלסטינית על 22% משטחה של ישראל ורובה תְּתוּחָם באיו"ש וברצועת עזה.  לא מדובר בחזרה מוחלטת למצב שהיה ב-4 ביוני 1967. ההגדרה המדויקת והמקובלת היא כפי שניסח זאת נשיא ארה"ב, ברק אובמה: מו"מ על גבולות שיתבססו על קווי 67' עם תיקוני גבול, חילופי שטחים המקובלים על שני הצדדים וניהול מו"מ על ירושלים המזרח. כחלק מחילופי השטחים יש ליצור מעין רצף טריטוריאלי בין איו"ש לרצועת עזה. ב-2008 הציע  אהוד אולמרט  ציר מחבר ששטחו 0.7% מאיו"ש. (ראה מפה 1מפה 2מפה 3). אף על פי שלמעשה ירדן היא מדינה פלסטינית בפועל, עדיין אנשים סבורים כי המדינה הפלסטינית צריכה לקום על שטחה של א"י (נקודה זו נרחיב בהמשך). דא עקא, אין שום דבר "קדוש" בקווי 67'. הם היו רק קווי שביתת נשק בין ירדן וישראל. מאחר שההנהגה הפלסטינית דחתה את ההצעה של העצרת הכללית ב-29 בנובמבר 1947,  נראה כי האזורים שהפכו לשטחי ישראל, כללו אזורים שהוצעו לערבים ומה שמוצע לערבים כיום הם מה שנותר בעקבות קווי שביתת הנשק משנת 1949, דהיינו הקו הירוק.

אילו קיבלו הערבים את תכנית החלוקה אז השטחים שבכתום, ירוק ורצועת עזה היו נכללות במדינתם. מתוך השטחים הללו, מציעה ישראל את השטח בירוק (עם תיקוני גבול) ואת רצועת עזה.

יש לזכור כי קו זה מעולם לא היה קו בינלאומי ולפי הסכמי שביתת הנשק סעיף 2 (2):

כן מכירים הצדדים כי שום תנאי מתנאי ההסכם הזה לא יחרוץ בשום פנים מראש את זכויותיו, תביעותיו ועמדותיו של כל אחד מהצדדים ביישובה הסופי של שאלת ארץ-ישראל בדרך שלום, באשר תנאי הסכם זה נקבעים מתוך שיקולים צבאיים בלבד.

כפי שהסביר זאת נשיא בית הדין לצדק הבינלאומי בהאג לשעבר, פרופ' סטפאן מ. שוובל

פרופ' סטפאן מ. שוובל, לשעבר נשיא בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ)
 "Creative Commons stephen schwebel international court of justice jessup moot court" by Chensiyuan 
licensed under CC BY 3.0

במאמרו "מה משקל הכיבוש?":

הסכמי שביתת הנשק מ- 1949 שימרו במפורש את תביעותיהם הטריטוריאליות של כל הצדדים ולא התיימרו לקבוע גבולות מוחלטים ביניהם.

לאחר הפרותיה של ירדן את הסכם שביתת הנשק ותקיפתה את ישראל במלחמת ששת הימים (1967), הכירה מועצת הביטחון של האו"ם בהחלטה 242 שנקראה ליישום שוב בהחלטה 338 שהתוותה את התנאים למו"מ לשלום בין הצדדים. כפי שראינו במאמר הקודם "האמת מאחורי החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338" ישראל איננה  נקראת להיסוג בחזרה למצב שהיה ב-4 ביוני 1967 בשום חזית. המדינות שהשתתפו במלחמה נקראות לשולחן הדיונים ולנהל מו"מ כך שכל מדינה באזור תזכה "לחיות בשלום בתוך גבולות מוכרים ובטוחים". לכאורה, בהתאם להחלטה זו הסכימו מנהיגי אש"פ  לקיים מו"מ עם ממשלת ישראל, אלא שפירשו אותה כראות עיניהם, היינו חזרתה המלאה של ישראל לקווי 67' ומתן זכות שיבה לפליטים.  כבר בעבר ראינו כי פרשנות מוטעית זו מנוגדת לקביעה שלישראל יהיו גבולות בני הגנה. נקודה זו הובהרה ע"י מנסחי ההחלטה בעצמם. קלינטון, נשיא ארה"ב הראשון שנטל חלק במו"מ בין ישראל והפלסטינים, הוא בעצמו הבין כי לא תהיה נסיגה מוחלטת לקווי 67'. נראה כי גם רש"פ הגיע לתובנה זאת. במו"מ עם רה"מ נתניהו והנשיא עבאס ב-2014 התקיים דיון אשר בו, בין היתר, התנהל ויכוח על חילופי שטחים. (את הצעת קלינטון ניתן לראות במפות הבאות: מפה 4מפה 5). בספרו מסביר קלינטון, הנשיא האמריקאי לשעבר, כי ההצעה שרצה להביא לפני הצדדים, התבססה על נסיגה ישראלית משטח שגודלו בין 94% ל-96% מאיו"ש. הצעה ניתנה לאחר דחיית ערפאת את הצעת ברק לקבל 92% משטח איו"ש. 

  • מפה 6: מה שבאמת ברק הציע לערפאת.
  • מפה 7מפה 8: המפה השקרית שלפיה כביכול הציע ברק לערפאת מדינה ללא רצף טריטוריאלי.

קלינטון מסביר בספרו את הדברים הבאים:

ב-27 לחודש אישרה ממשלת ברק את הפרמטרים… זה היה רגע הסטורי: ממשלה ישראלית קבעה פומבית כי במסגרת הסכם שלום, תקום מדינה פלסטינית ב-97 אחוזים משטחי איו"ש… כולל חילופי השטחים, ובכל שטחה של רצועת עזה שגם בה היו התנחלויות ישראליות. ("חיי", עמ' 934).

גם דניס רוס מעיד שברק הציע נסיגה של כ-97% מאיו"ש (מפה 9). ד"ר מיטשל בארד מסביר:

רה"מ הישראלי אהוד ברק הציע נסיגה מ- 97% של איו"ש ומאה אחוז של חבל עזה. בנוסף הוא הסכים לפנות 63 התנחלויות מבודדות. תמורת סיפוחם של 3% מהגדה המערבית מדינת ישראל הייתה אמורה להגדיל את שטחה של חבל עזה בערך בשלישברק הסכים גם לפשרה חסרת תקדים בנושא ירושלים, כשהוא מסכים להפוך את השכונות הערביות של מזרח ירושלים לבירתה של המדינה החדשה. הפלסטינים היו מקבלים לידיהם פיקוח על אתריהם הקדושים ו"ריבונות דתית" על הר הבית. לפי עדותו של מתווך השלום האמריקני, דניס רוס, ישראל הציעה להקים מדינה פלסטינית רציפה ולא סדרת קנטונים. אפילו במקרה של חבל עזה הנפרדת פיסית מהגדה המערבית )אלא אם כן מדינת ישראל תהיה זאת שתחתך לאזורים לא רציפים( נמצא פיתרון ע"י הצעת בניית כביש ראשי המחבר בין שתי חלקי המדינה הפלסטינית ללא מחסומים או התערבות ישראלית.

עם זאת, לאחרונה שומעים אנו בתקשורת על התנחלויות באיו"ש ובמזרח ירושלים המהוות מכשול לשלום. רק בזמן האחרון פרסם הניו יורק טיימס את הדברים הבאים:

ההצבעה היא סימן נוסף של התסכול שאנשים רבים באירופה מרגישים לגבי הכישלון בהשגת הסכם שלום ישראלי-הפלסטיני, למרות שנים של הבטחותהשיחות האחרונות בתיווך אמריקאי התמוטטו בחודש אפרילבינתייםישראל ממשיכה לבנות התנחלויות חדשות או הרחבת התנחלויות קיימותובכך מצטמצם השטח הזמין להקמת מדינה פלסטינית ומתעלמת מקהילה בינלאומית שרואה בבנייה כזו לא חוקית.[1] 

מרוואן בישארה, פרופ' ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה אמריקנית בפריס טען שההתנחלויות היהודיות באיו"ש וברצועת עזה מהוות מכשול עיקרי לשלום. במאמרו "התנחלויות בגדה המערבית הן סיכול שלום: בניין האמפייר סטייט של ישראל" טוען את הדבר הבא:

מדוע קשה כל כך להשכין שלום במזרח התיכון? המכשול הגדול ביותר הוא ההתנללויות הישראליות – אל הן גם המניע וגם המנוע של הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטינים. שלושה עשורים של התנגדויות מצד ארה"ב ואירופה לא השיגו דבר. ההתרחבות המהירה של ההתנחלויות הישראליות – כולן בלתי חוקיות – טרפדה את הניסיונות הפלסטינים לבנות אומה. אם ההתפשטות תימשך יבוא קץ לישראל שחזו מייסדיה.

פרופ' דרשוביץ המתנגד לבניית התנחלויות באיו"ש וחזרתם של יהודים שגרו בעיר הקדושה חברון מסביר:

אלן דרשוביץ

The copyright holder of this work allows anyone to use it for any purpose including unrestricted redistribution, commercial use, and modification.

מסיבות פרגמטיות, יש לשלול מפליטים יהודים אלה מחברון ומאזורים יהודיים אחרים במחוזות המקראיים של איו"ש את זכות השיבה שלהם, וזאת למען השלום והפשרה. פתרון שתי-מדינות מניח מראש מדינה אחת בעלת אופי ואוכלוסייה יהודיים בעיקרם, ומדינה אחת בעלת אופי ואוכלוסייה פלסטיניים מעיקרם. בעולם אידיאלי, צריך שיוכלו היהודים לחיות כמיעוט במדינה הפלסטינית, ממש כשם שחיו פלסטינים כמיעוט בישראל מאז הקמתה. אך העולם שבו אנו חיים רחוק מלהיות אידאלי, ואם מחיר השלום הוא פלסטין שהיא "יודנריין" (לצד ירדן שהיא "יודנריין"), שהו מחיר שכדאי לשלמו – אך זהו מחיר, ועל העולם להכיר בכך שישראל מוכנה לשלום אותו תמורת שלום.

ב-20 ביוני 2001 פרסם יוסי קליין הלוי בלוס אנג'לס טיימס את מאמרו "המיתוס הגדול על ההתנחלות הישראלית". הוא מסביר ש"אם בניית ההתנחלויות מתרכזת היום באזורים, שגם פלסטינים עצמם מודים, שיישארו בבעלותה של מדינת ישראל בכל הסכם שלום עתידי, מאיפה צצה ההתמקדות האובססיבית הזאת בהתנחלויות כב'מכשול לשלום'?". (זה מפריך את טיעון 1 למטה). בנוסף חוזרות ונשמעות מזה שנים הטענות הבאות:

  1. "התנחלויות הן מכשול לשלום".
  2. "מדינת ישראל באופן פרובוקטיבי מיישבת יהודים בערים ערביות ברובן וקובעת כל כך הרבה עובדות בשטח, שאין כבר שום סיכוי לפשרה".
  3. "דו'ח מיטצ'ל הבהיר שמדיניות ההתנחלויות הישראלית אשמה במשבר תהליך השלום, יש להקפיא מיד את ההתנחלויות".
  4. "התכנית הישראלית לחבר בין ירושלים למעלה אדומים נועדה לחבל בתהליך השלום".
  5. "ישראל מוכרחה לפרק את כל ההתנחלויות באיו'ש, אחרת השלום לא אפשרי".
  6. "על מדינת ישראל לפנות את כל ההתנחלויות היהודיות לפני השגת הסכם שלום סופי עם הפלסטינים".
  7. "צידוד בהתנחלויות מתרץ כיבוש על אדמתם של הפלסטינים".
  8. "גודל האוכלוסייה היהודית באיו'ש מונע כל פשרה טריטוריאלית".
  9. "ישראל מסרבת לדון בפשרות על ירושלים המזרחית".
  10. "גושי ההתיישבות באיו'ש מונעות את הרצף הטריטוריאלי במדינה פלסטינית עתידית".

מאמר זה ידון בעיקר בהפרכת 10 טענות הכזב הללו וכן יעסוק בסוגיות שונות שעלו בזמן האחרון בנושא.

המומחים עליהם מסתמך המאמר

ד"ר מיטשל בארד, מומחה למדיניות חוץ שמתמחה גם במדיניות ארצות הברית במזרח התיכון, ייסד ב-1993 את AICE, לסייע בחיזוק מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל. ד"ר בארד מחזיק בתואר דוקטור במדעי מדינה מאוניברסיטת UCLA ותואר שני במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ברקלי. הוא קיבל ב.א. בכלכלה מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה. במשך שלוש שנים, היה העורך ה-Near East Report של אייפא"ק, עלון שבועי על מדיניות ארה"ב במזרח התיכון. לפני תפקידו זה שימש כאנליסט בחטיבת הסקרים של 1988 ג'ורג 'קמפיין בוש. ד"ר בארד הופיע בשתי תכניות טלוויזיה וברדיו המקומיות וארציות. עבודתו כבר פורסמה בכתבי עת אקדמיים, מגזינים ועיתונים גדולים. הוא המחבר / העורך של 21 ספרים כולל: ענייני ישראל;הלובי הערבי; האם ישראל תשרוד ?; ומוות לכופרים. בשנת 2013, ד"ר הארד הוצב ברשימה של "אלגעמיינער" של 100 אנשים המשפיעים ביותר חיובית על חיי היהודים עקב עיסוקו בספרייה היהודית וירטואלית (JVL). על הטיעון ש"על מדינת ישראל לפנות את כל ההתנחלויות היהודיות לפני השגת הסכם שלום סופי עם הפלסטינים" (טיעון 6) אמר:

מה שמשתמע מדברי הביקורת על התנחלויות הוא, שלמען השלום עדיף היה אם הגדה המערבית הייתה יודנריין ( ריקה מיהודים). הניסיון לאסור על יהודים לגור בניו-יורק, פריס או לונדון היה נקרא אנטישמי. הרעיון לאסור עליהם לגור בגדה המערבית – ערש הציביליזציה היהודית – לא אמור לעורר פחות התנגדות. כל הסדר שלום חייב להתיר ליהודים, שיעדיפו לגור מחוץ למדינת ישראל תחת הרשות הפלסטינית לגור בגדה המערבית, כפי שהערבים גרים היום בישראל. אין לצפות משום ממשלה ישראלית ללכת לפי מדיניות, שהציבו בריטים, שקבעו, שאסור ליהודים להתיישב באזורים נרחבים של ארץ ישראל.

 על טיעון 2 הוא מסביר:

אזורי התנחלויות מהווים בסך-הכול פחות מ-2% [1.7% לפי ארגוני זכויות האדם כולל בצלם] מהשטחים השנויים במחלוקת. כ-70% מהמתנחלים גרים במה שמהווה, למעשה, פרברים של ערים ישראליות גדולות, כגון ירושלים. כמעט כל האוכלוסייה היהודית מאמינה, שעל האזורים האלה להישאר בידי מדינת ישראל למען ביטחונה, ואפילו הנשיא קלינטון ציין בדצמבר 2000, שעליהם להישאר תחת ריבונות ישראלית קבועה. מה שהניע הן את ממשלת העבודה, הן את ממשלת ליכוד להקים התנחלויות, היו דאגות אסטרטגיות. המטרה היא להבטיח רוב יהודי באזורי מפתח אסטרטגיים של הגדה המערבית כמו פרוזדור תל-אביב – ירושלים, שכאן התנהלו הקרבות הקשים בכמה מלחמות ערביות-ישראליות. יחד עם זאת עם תחילת תהליך השלום הערבי-ישראלי בסוף 1991, ביותר מ-80% של הגדה המערבית לא היו התנחלויות או היו אלה ישובים מאוכלסים בקושי. היום כ-250 אלף יהודים גרים בכ- 150 ישובים בגדה המערבית. מרבית ההתנחלויות האלה מונה פחות מאלף תושבים, ויש כאלה, שבהם מתגוררים רק עשרות בודדות. לדעת האנליסטים, ניתן להעביר 70-80% מהיהודים לתוך גבולות מדינת ישראל עם שינויים מזעריים ב"קו הירוק".

אליוט אברמס:[3]

 "Creative Commons Elliott Abrams speaking at CPAC in Washington D.C. on February 10, 2012." by Gage Skidmore licensed under CC BY 3.0

אליוט אברמס – עורך דין, סופר, מדינאי לשעבר, אנליסט פוליטי, בעיקר בנושאי מדיניות חוץ אמריקאית – כיהן בתפקידים בכירים בממשלי נשיאי ארצות הברית רונלד רייגן וג'ורג' ו. בוש. אברמס מכהן עמית בכיר ללימודי מזרח התיכון במועצה ליחסי חוץ (CFRבוושינגטון הבירה.  הוא שימש כעוזר סגן הנשיא והיועץ לביטחון לאומי וסגן בממשלו של הנשיא ג'ורג 'בוששמתפקידו היה לפקח גם על מדיניותה של ארה"ב במזרח התיכון בבית הלבן. את השכלתו רכש במכללת הרווארד, בבית הספר לכלכלה של לונדון ובבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארדלאחר שירותו בצוותות של הסנטורים: הנרי ג'קסון ודניאל פ מויניהאן, שימש עוזר מזכיר מדינה בממשל רייגן וזכה בפרס מזכיר השירות הנכבד של המדינה מידי המזכיר ג'ורג 'שולץב-2012 הוענק לו ממכון וושינגטון למדיניות המזרח קרוב פרס המדינאי-המלומד. משנת 1996 עד הצטרפותו לצוות הבית הלבן הוא מרצה על מדיניות החוץ של ארה"ב באוניברסיטת ג'ורג'טאון בפקולטה לשירותי חוץ. ביוני 2001 הצטרף אברמס לממשל בוש כעוזר מיוחד לנשיא ומנהל בכיר של המועצה לביטחון לאומי לדמוקרטיהזכויות אדםוארגונים בינלאומייםמדצמבר 2002 ועד פברואר 2005, כיהן כעוזר מיוחד לנשיא ומנהל הבכיר של המועצה לביטחון הלאומית לענייני מזרח קרוב וצפון אפריקהמפברואר 2005 לינואר 2009 תיפקד כעוזר סגן הנשיא והיועץ לביטחון לאומי לסגן לאסטרטגית דמוקרטיה העולמית, ובתפקיד זה פיקח עניינים גם במזרח וצפון אפריקה הקרוב ודמוקרטיהזכויות אדםודירקטוריוני ארגונים בינלאומיים של המועצה לביטחון לאומי. כתגובה לנאמר בניו יורק טיימס בעניין התרחבות ההתנחלויות הסביר שמדובר בקביעה לא נכונה, שכן בעשור האחרון ישראל הסירה את כל ההתנחלויות בעזה וארבע קטנות באיו"ש. ימי הבנייה של יישובים חדשים בכל רחבי איוש כבר מזמן תמו, ובענין "הרחבת התנחלויות" למעשה מדובר בהרחבת האוכלוסייה בהן ולא שטחן. כך טביעת הרגל הישראלית באיו"ש לא השתנתה.

הערות להקדמה:

  1. הספריה היהודית הוירטואלית
  2. המועצה ליחסי חוץ

טענות הניו יורק טיימס בענין הרחבת ההתיישבות

עוינות הניו יורק טיימס לישראל היא כה גלויה ועל כך ניתן להתרשם שוב בשתי הכתבות החדשות של עיתון זה ובעריכתן. במאמר מערכת בעניין ההצבעה הסמלית בפרלמנט בבריטניה המגבה מדינה הפלסטינית, תחת הכותרת "מסר בריטי לישראל", שוב פרקה המערכת של טיימס מטח של עצהדעה ושקרים. בנושא זה יובהרו מספר נקודות, אך תחילה יש לציין כי טיימס מעלה שתי טענות שווא בעניין התנחלויות: 

  1. "ישראל ממשיכה לבנות התנחלויות חדשות". 
  2. התרחבות יישובים קיימים "מצמצמת את השטח הזמין להקמת מדינה פלסטינית."

שום טענה מטענות אלה אינה נכונה. בעשור האחרון  הסירה ישראל את כל ההתנחלויות בעזה וארבע קטנות מאוד איו"ש. ימי הקמת יישובים חדשים בכל רחבי איו"ש כבר מזמן תמו, ובעניין "הרחבת התנחלויות" למעשה מדובר בהרחבת האוכלוסייה בהן ולא שטחן. כך טביעת הרגל הישראלית באיו"ש לא השתנתהדבר לא השתנה במה שנקרא "מפת השלום" (כפי שגם נדון בהמשך)

ניפוץ שאר המיתוסים

3) "דו'ח מיטצ'ל הבהיר שמדיניות ההתנחלויות הישראלית אשמה במשבר תהליך השלום, יש להקפיא מיד את ההתנחלויות"


בנובמבר 2000 מונה הסנטור לשעבר של ארה"ב, ג'ורג' מיטצ'ל, לראשות ועדת חקירה שמטרתה לבדוק את השורשים של מה שעתיד להיות המלחמה הפלסטינית, ולמצוא דרכים למנוע אלימות בעתיד. דו"ח הוועדה אכן המליץ על הקפאת התנחלויות כאחד מ-15 מרכיבי בניית יחסי אמון שונים אבל מיטצ'ל ושותפו בוועדה, וורן רודמן, הבהירו ללא כל צל של ספק, שפעילות ההתנחלויות איננה ניתנת להשוואה לטרוריזם הפלסטיני בשום פנים ואופן. את עמדתם המפורשת הביעו במכתב: "אנחנו בשום פנים ואופן לא עורכים השוואה בין טרוריזם פלסטיני לפעולת התנחלות ישראלית…". מיטצ'ל ורודמן ערערו על רעיון הקשר בין הפסקת הרחבת התנחלויות לפעולות טרור. "המטרה המיידית צריכה להיות הקץ לאלימות…כחלק מהמאמץ לשים קץ לאלימות יש לחדש את שיתוף הפעולה הביטחוני בין ממשלת ישראל לרשות הפלסטינית במטרה למנוע אלימות ולהיאבק בטרור." הם הוסיפו,"ביחס לטרוריזם אנחנו קוראים לרשות הפלסטינית כאמצעי לבניית אמון הדדי להבהיר בצורה מעשית גם לישראלים וגם לפלסטינים, שהטרור הוא אמצעי ראוי לגינוי ובלתי מקובל בעליל, ועל הרשות הפלסטינית לעשות מאמץ כולל למנוע פעולות טרור ולהעניש את מבצעיהם במסגרת החוק שלה."

מקורות:

4) "התכנית הישראלית לחבר בין ירושלים למעלה אדומים נועדה לחבל בתהליך השלום"

במרץ 2005 הודיעה ישראל על כוונתה לבנות 3500 בתים ברצועת שטח בין מעלה אדומים לירושלים. החלטה זו עוררה מיד מהומה. לטענת בכירי הרש"פ מדובר ב"סוג של טרור נגד תהליך השלום ונגד העם הפלסטיני". מזכירת המדינה קונודליזה רייס טענה שהדבר נוגד את מדיניות ארה"ב. הבנת סוגיה זו חשובה לא רק להבנת הרקע הפוליטי, אלא גם להבנת הרקע גיאוגראפי בנושא. מעלה אדומים נמצאת באיו"ש, לכן היא נקראת "התנחלות". אמנם בפועל מדובר בפרבריה של ירושלים הממוקמת במרחק של כ-5 ק"מ בערך ועשר דקות נסיעה מגבולות העיר. מעלה אדומים אינה מאחזשנבנה לאחרונה באיזה גבעה. זו בסה"כ קהילה בת שלושים שנה הזוכה לפופולאריות עקב ניקיונה, ביטחונה וקרבתה למקום עבודתם של רבים מתושביה. זאת גם הקהילה היהודית הגדולה ביותר מעבר לקו הירוק. חיים בה 34,324 תושבים. בגלל גודלה ומיקומה הישראלים והפלסטינים מבינים היטב, שמעלה אדומים לא תפורק או תפונה. מעלה אדומים תסופח למדינת ישראל בהסכם השלום העתידי. לכן התכנית לחיבור מעלה אדומים לירושלים נהגתה עוד בימי ממשלת יצחק רבין. ההתפתחות הייתה חלק מתכנית רבין לחבר את גושי ההתיישבות הגדולים בסמיכות לירושלים עם גבולות העיר. להבנת הסיבה של התמיכה בתכנית מצד רוב המפלגות הישראליות די להביט במפה. אילו מעלה אדומים לא תחובר לירושלים, העיר תהפוך לאי. הטענה המרכזית שחיבורה יהווה מכשול לשלום – טענת כזב של הפלסטינים על פגיעה ברציפותה של מדינה פלסטינית עתידית. למרות טענות כזב אלו, יש ליישם עיקרון זה גם ביחס לגבולותיה העתידיים של ישראל. האומנם תהיה זו בעיה אם ישראל תמלא את המרחב הריק בין העיר לשכונת השינה הזאת? שטח הפרוזדור הזה 3250 אקר. הוא אינו מאוכלס כלל וכלל, ולכן אין חשש שאיזשהו פלסטיני ינושל מאדמתו. סוגיה נוספת הנוגעת לשאלה מדוע לא תורשה ישראל לבנות בתוך העיר או מסביבה לה. הרי לדברי הקונגרס האמריקאי היא "צריכה להיות מוכרת כבירת מדינת ישראל" ו"להישאר עיר בלתי מחולקת". הנשיא בוש הודה במכתבו לרה"מ שרון ב- 14 באפריל 2004, שישראל תכלול מספר התנחלויות בתוך גבולותיה:

לאור המציאות החדשה בשטח כולל מרכזי אוכלוסיה ישראלים בני-קיימא, יהיה זה בלתי מציאותי לצפות, שהתוצאה ממו"מ להסדר קבע תהיה חזרה מלאה ומוחלטת לקווי הפסקת האש של 1949, וכל המאמצים הקודמים למשא ומתן לפתרון הקמת שתי המדינות הביאו לאותה מסקנה. 

בהנחה שמעלה אדומים היא מרכז האוכלוסייה הגדול ביותר מהמוזכרים לעיל, ההחלטה לפתח את סביבת העיר עולה בקנה אחד עם מדיניותו של בוש, כפי שבוש הביע במכתב. יש לציין שמסקנתו של בוש מתיישבת עם תכנית קלינטון.

הסוגיה האחרונה המטרידה רבים מאתנו היא האם בניית הפרויקט הידוע כ- E1 תפגע ברציפותה של מדינה פלסטינית עתידית. מבט במפה שלעיל ישלול אפשרות זו. גדר הביטחון נבנית פחות או יותר לאורך הקו הירוק ומסביב לגושי התיישבות גדולים כמו מעלה אדומים. שם אמורים לעבור גבולות המדינה, במקרה שיושג הסכם להסדר קבע. האזור באיו"ש מאחורי הגדר הנו רציף. לטענה כי פרויקט קישור מעלה אדומים לירושלים, E1, יפגע ברצף הטריטוריאלי במזרח ירושלים, מופרך מיסודו. ישראל הציעה להקים ארבעה נתיבים תחתיים על מנת להבטיח מעבר חופשי בין הגדה המערבית והאזורים הערבים של ירושלים.

5) "ישראל מוכרחה לפרק את כל ההתנחלויות באיו'ש, אחרת השלום לא אפשרי"

אפילו אלן דרשוביץ שמסביר בספרו "ישראל כתב הגנה":

אף כי באופן אישי אני מתנגד להתנחלויות, אינני מאמין שהן מכשול אמיתי לשלום. המכשול האמיתי הוא אי-נכונותם של פלסטינים רבים ושל ארגוני טרור פלסטינים רבים להשלים עם קיומה של מדינה יהודית בחלק כלשהו מחלקי ארץ ישראל. לו היו ארגונים אלה מסכימים לפתרון שתי-המדינות, היו ההתנחלויות נעקרות (תוך חילופי שטח מסוימים).

 דרשוביץ גם מצטט מתוך סקר שנערך לפיו מתנחלים רבים יהיו מוכנים לפנות בתיהם אם יסכימו הפלסטינים לשלום עם המדינה היהודית. הרי זוכרים אנו את ההתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005. שרון אמר עוד ב-אפריל 2003 כי ישראל מוכנה ל"ויתורים כואבים" בענין פינוי ההתנחלויות תמורת שלום עם הפלסטינים. למשל בעניין שילה ובית-אל אמר:

אני יודע כי יהיה עלינו להיפרד מחלק ממקומות אלה. כיהודי, הדבר גורם לי צער. אך החלטתי לעשות כל מאמץ להגיע להסכם.

מבחינה משפטית ומוסרית גרידא, אין סיבה מוצדקת להיותם של ערים יהודיות עתיקות כמו חברון בגדר "יודנריין". הנה למשל בעיר הנוצרית בית-לחם (עיר הולדתו של ישו) היה רוב נוצרי עד שנות ה-90', ואילו היום, לאחר רדיפות, בבית לחם רוב מוסלמי במובהק. הפלסטינים תובעים זכות שיבה לבתיהם ופיצויים, אז מדוע לא יזכו צאצאי  היהודים שמעשי טבח בהשראה דתית אילצו אותם לצאת מחברון,  לשוב לחברון ולקבל גם הם פיצויים. האם אופייה של המדינה הפלסטינית שאולי תקום ייפגע? שובם של כמה אלפי יהודים לחברון לא ישפיע על הדמוגרפיה של אזור זה שבשליטה ערבית, אך כניסתם של מיליוני פלסטינים התובעים מעמד של פליט, יהפוך במהרה את ישראל למדינה פלסטינית שלישית. למעשה, יש לציין שכשיתחיל מו"מ רציני על מעמדה הסופי של איו"ש, ייסוב הוויכוח העיקרי סביב שאלה, אלו התנחלויות תסופחנה לישראל ואלו תפונינה. באוגוסט 2005 רה"מ אריאל שרון הודיע ש"לא כל ההתנחלויות הקיימות היום ביהודה ושומרון יישארו ישראליות". בעזה תוכניתה של ישראל הייתה נסיגה טוטלית שכביכול לשום יישוב שם לא היה ערך חיוני לכלכלתה, ביטחונה או דמוגרפיה של מדינת ישראל. המצב באיו"ש שונה בתכליתו, מכיוון שליהודים יש קשר דתי והיסטורי חזק בן מאות שנים לאזור. יתרה מזאת לאיו"ש יש חשיבות אסטרטגית הודות לסמיכותה ללב לִבָּהּ של מדינת ישראל והימצאם כשליש ממקורות המים שלה. ב-5 בינואר 2004 הודיע רה"מ אריאל שרון בנאומו למרכז הליכוד על "התנתקות" ש"ברור, שבמסגרת הסכם קבע נצטרך לוותר על כמה התנחלויות יהודיות". תכנית ההתנתקות מעזה כללה רק פינוי של 21 התנחלויות וכ- 8500 יהודים. יותר מ-100 התנחלויות עם אוכלוסייה בת כ- 350 אלף איש מתגוררת ביהודה ושומרון. כל פינוי חדש מאיו"ש יצריך עוד החלטה מכאיבה. אף על פי שהרבה ישראלים תומכים ברעיון הנסיגה מקהילות קטנות ו/או מבודדות ובאלה מתגוררים פחות מ- 500 איש, כשני שלישים מיהודי איו"ש גרים בחמישה "גושי התנחלויות", שכולם קרובים לקו הירוק. רוב הישראלים, בין אם הם בעלי דעות ימין או שמאל, מאמינים, שעל גושים אלה להסתפח למדינת ישראל, בכל הסכם עתידי בסוגיית הגבולות הסופיים. רה"מ שרון חזר והדגיש מספר פעמים, שגושי התנחלויות גדולים "יישארו בידינו".

כפי שמראה הטבלה, מדובר בקהילות גדולות בנות אלפי תושבים. פינויים יכול לדמות לניסיון לפרק ערים אמריקאיות גדולות הזהות בגודלן של בירת מרילנד, אנפוליס, יונאו (אלסקה) או אוגוסטה (ג'ורג'יה). מעלה אדומים הוא פרבר של בירת ישראל הנמצא במרחק של כ- 5 ק"מ ועשר דקות נסיעה מגבולות העיר. מעלה אדומים היא העיר היהודית הגדולה ביותר בשטחים עם אוכלוסייה בת 34,324 איש. כ- 6000 איש גרים ביישובים מסביב הכלולים בגוש מעלה. ישראל תכננה זמן רב למלא את החלל הריק בין ירושלים לשכונת שינה זו (המכונה פרוייקט E1). שטח הפרוזדור הזה 3250 אקר. הוא אינו מאוכלס כלל וכלל, ולכן אין חשש שאיזשהו פלסטיני ינושל מאדמתו. סוגייה נוספת היא מדוע לא תורשה ישראל לבנות בתוך העיר או מסביבה לה? הרי לדברי הקונגרס האמריקאי היא "צריכה להיות מוכרת כבירת מדינת ישראל" ו"להישאר עיר בלתי מחולקת"לפי תכניתו של קלינטון, מעלה אדומים תסופח למדינת ישראל. גוש עציון מורכב מ- 18 יישובים, שאוכלוסייתם מונה 55 אלף איש במרחק של עשר דקות מירושלים בלבד.

היהודים גרו באזור הזה לפני 1948 , אבל הלגיון הירדני הרס את היישובים והרג 240 נשים וילדים במהלך מלחמת השחרור. אחרי שהשטח שב לידי ישראל ב- 1967, הקימו צאצאי המתיישבים הראשונים הללו הקימו את היישובים מחדש. 

ביתר עלית הוא היישוב הגדול ביותר באזור עם כמעט 35 אלף תושבים. 

גבעת זאב הוא גוש כולל חמישה יישובים צפונית-מערבית מירושלים ובו אוכלוסייה בת 11 אלף בערך.

פסגת זאב היא הגדולה ביותר. 

מודיעין עילית הוא גוש המורכב מארבעה ישובים. הגדול מהם הוא העיר מודיעין עלית, שאוכלוסייתה מונה 46 אלף איש וממוקם ממש בקו הירוק, כ-37 ק"מ צפונית-מערבית לירושלים ובאותו מרחק מזרחית לתל-אביב. 

אריאל היום היא לב לִבּוֹ של הגוש השלישי בגודל אוכלוסייתו של ההתנחלויות. העיר נמצאת במרחק של 40 ק"מ בלבד ממזרח לתל אביב ו- 50 ק"מ צפונית לירושלים. אריאל והיישובים סביבו מרחיבים את המותן הצרה של ישראל (רוחב של 15 ק"מ בלבד לפני 1967) ומבטיחים לישראל גישה קרקעית לעמק הירדן במקרה, שהיא תצטרך להילחם על הקרקע במזרח. הגוש הזה הוא הכי שנוי במחלוקת מכל התנחלויות הקונצנזוס האחרון, כי היא הרחוקה ביותר מקו הפסקת האש של 1949 ונכנסת לכ-20 ק"מ לתוך איו"ש. ובכל זאת, מהמפות לעיל רואים כי עפ"י הצעתו של ברק בקמפ-דוד כללה את אריאל בין אותם גושי התיישבויות, שאמורים להסתפח לישראל. גם לפי תכניתו של קלינטון, אריאל אמורה להימצא בתוך הגבולות החדשים של ישראלרוב תכניות השלום, כולל זו של קלינטון מתבססות על ההנחה, שישראל תספח שטח, שיהיה מסוגל להכיל 75-80% מהיהודים הגרים כעת באיו"ש. עם זאת, מהתבוננות במספרים בטבלה שלעיל, נראה, שישראל לא תוכל לעמוד במטרה דמוגרפית זו אפילו אם תספח את ששת הגושים הללו. סה"כ האוכלוסייה של היישובים האלה מסתכמת בכ- 202 אלף המהווים רק 66% בערך מכ- 304 אלף יהודים המתגוררים מעבר לקו הירוק. אבל הציפייה היא, שכשליש מהיהודים הגרים ביישובים אחרים יעברו לגושים האלה, דבר שיוביל את המספר קרוב ל- 80% , אבל עדיין ידרוש פינוי של עוד 60 אלף תושבים. ב-1995 הודיע רה"מ יצחק רבין, שישראל תשמור על גושי התנחלויות של מעלה אדומים, גבעת זאב וגוש עציון. לפני פסגת קמפ-דוד ב- 2000 אפילו הנציג הפלסטיני, סאיב עריקאת, הבהיר, שפלסטינים יוכלו לקבל את אחיזתה של ישראל במעלה אדומים וגבעת זאב. בקמפ-דויד ישראל עמדה על כך, ש- 80% מהתושבים היהודים המתגוררים מעבר לקו הירוק יחיו בגושי התיישבויות תחת ריבונות ישראלית. הנשיא קלינטון הסכים והציע, שמדינת ישראל תספח 4 עד 6 אחוז מהגדה המערבית עבור שלושה גושי התיישבות להשגת מטרה דמוגרפית זו ובמקומה יתנו לפלסטינים שטח מתחומי ישראל. ב-2008 הציע אולמרט שישראל תיסוג מכ-94% מאיו"ש והציע שטחים אחרים במקום כאשר גודל השטח של המדינה הפלסטינית באיו"ש יהיה כ-99.3% וב-0.7% יהיה החיבור בין איו"ש לרצועת עזה. סה"כ מדינה פלסטינית על 100% משטח הטריטוריה שמעבר לקו הירוק (ראה את המפות לעיל). תוך היכרות עם הדמוגרפיה שמעבר לקו הירוק הודה הנשיא בושבמכתבו לרה"מ שרון בשנת 2004 , שאין ברירה מלבד סיפוח מספר ערים ישראליות באיו"ש למדינת ישראל. אמנם, בפגישתו עם נשיא רש"פ, אבו מאזן, שנה לאחר מכן, נדמה, שהוא הסתייג מתמיכתו, כשהוא אמר, שכל החלטה כזאת מצריכה הסכמה הדדית מצד ישראלים ומצד פלסטינים. ובכל זאת גבולה העתידי של ישראל יהיה ככל הנראה מאוד זהה למסלול גדר הביטחון לאור דרישות קדם של הישראלים (בהסכמת ארה"ב) לכלול את רוב המתנחלים בתוך גבולות מדינת ישראל. בסופו של דבר, ישראל תוכל להחליט על התנתקות חד-צדדית מאיו"ש וכן תקבע באותו אופן, אלו התנחלויות יכללו בתוך הגבולות שהיא תשרטט בעצמה. אולם תעדי, ישראל לשאת ולתת בעניין הסכם שלום עם פלסטינים, שיפרט, אילו קהילות יהודיות יישארו בשטחן ויסופחו לישראל. הסכם עתידי זה שיחתמו עליו שני הצדדים יקבע אילו התנחלויות יהיה צורך לפנות. ישראל ללא כל ספק תדרוש, שגושי "הקונצנזוס" – חלקם או כולם – ייכללו במדינה היהודית.

7) "צידוד בהתנחלויות מתרץ כיבוש על אדמתם של הפלסטינים"

ממשלת ישראל מדגישה את זכותה המוצדקת לשטחים באיו"ש. עם זאת ישנה הבנה אפילו בין אנשי ימין, כגון נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, שיש צורך בהשגת פשרה. רבים מאמינים שיש להגיע למו"מ עם הפלסטינים מבחינה פוליטית: לישראל ולפלסטינים  תביעות על אותם אזורים. לישראל תביעות הגיוניות באשר לזכות קניין ביהודה ושומרון, ולא רק בשל הקשר הדתי וההיסטורי או צורכי ביטחונה המוכרים, אלא גם משום ששטח זה לא היה בבעלותה של שום ריבונות זרה אחרת. ישראל השתלטה על אדמות אלה במלחמת הגנה עצמית, שנכפתה עליה. חרף זאת מדינת ישראל איננה נמנעת מלהעניק לפלסטינים זכויות באזור. למעשה, עצם העובדה, שהצדדים הסכימו לנהל מו"מ בסוגיית ההתנחלויות מורה על כך, שהם (לפחות ישראל) מצפים להגיע לפשרה בנושא. למעשה, בשיחות בקמפ-דויד (שנת 2000) הציע ראש הממשלה ברק לפנות לפחות 63 התנחלויות. הפלסטינים דחו את הצעתו הנדיבה.


מקורות:

8) "גודל האוכלוסייה היהודית באיו'ש מונע כל פשרה טריטוריאלית"

אוכלוסיית תושבי איו"ש

סך כל השטח המיושב בנוי על פחות משני אחוזים (1.7%) מהשטחים שבמחלוקת מתוכם 1.5% נמצאים בגושי ההתיישבות הגדולים. רק 0.2% נמצאים בתוך האזורים שישראל אינה מעוניינת לספח לעצמה. 70% מהמתנחלים גרים  בפרברי השפעה של ערים גדולות בתוך ישראל כמו ירושליםאלה אזורים שכמעט כל האוכלוסייה היהודית סבורה כי ישראל חייבת לשמור כדי להבטיח את ביטחונהונשיאי ארה"ב קלינטון ובוש מצפים שיישארו בריבונות ישראלית קבועה. מבחינה אסטרטגית קיימים חששות שהובילו הן את  ממשלת "העבודה" והן את ממשלת ה "ליכוד" להקמת התנחלויות. המטרה הייתה להבטיח רוב יהודי באזורי מפתח אסטרטגיים באיו"שכמו מסדרון תל אביב-ירושלים, זירת הקרבות הכבדים בכמה מלחמות ישראל-ערבובכל זאתכאשר שיחות שלום ישראליות-ערביות החלו בסוף 1991יותר מ-80% מאיו"ש לא הכילו התנחלויות או היחידים מיושבים בדלילותכיום מתגוררים כ300,000 יהודים ב-122 יישובים באיו"ש. ברובם המכריע של יישובים אלה יש פחות מ-1,000 אזרחים, כאשר ב- 40% מהם גרים פחות מ-500 תושבים ובאחרים מספר התושבים אינו עולה על כמה עשרותבניגוד להיסטריה בהשראה הפלסטינית על הרחבת התנחלויותהאמת היא שרק חמש התנחלויות נבנו מאז 1990. 7 אנליסטים ציינו שניתן להעביר בין 70-80 אחוזים מהיהודים לתוך גבולותיה של ישראל עם שינויים קלים של "הקו הירוק"למרבית האירוניהבעוד שהפלסטינים מתלוננים על ההתנחלויותעובדים בהן כ-35,000 מהם ואלו האחרונים תומכים באוכלוסייה של יותר מ – 200,000.

מקורות:

9) "ישראל מסרבת לדון בפשרות על ירושלים המזרחית".

ב-2 בספטמבר 1993 הודיע יו"ר אש"פ יאסר ערפאת ב"קול פלסטין", אלג'יר, ש"מי שמוותר על סנטימטר אחד של ירושלים הוא לא ערבי ולא מוסלמי". נזכור שמבחינה היסטורית ירושלים מעולם לא הייתה בירתה של ישות ערביתלפלסטינים אין תביעה מיוחדת בעירהם פשוט דורשים את זה כהונםאף על פי כןישראל הכירה בכך שבעיר יש אוכלוסייה פלסטינית גדולההיא בעלת חשיבות למוסלמיםוכי ויתורים על ריבונות במזרח העיר עשוי (לכאורה) לעזור בצמצום הסכסוך עמם.  לעומת זאת, הפלסטינים לא הראו את ההערכה הדדית לרוב היהודים בעיראת המשמעות ההיסטורית והדתית של ירושלים לעם היהודי או את העובדה שזו כבר בירת האומה. ההצהרה הישראלית-הפלסטינית על עקרונות (DOP) שנחתמה בשנת 1993, הותירה את מעמדה של ירושלים פתוחה. בסעיף 5 רק מצוין שעניין ירושלים יהיה אחד הנושאים שיידונו במשא-ומתן על הסדר הקבע. אף על פי שרוב הישראלים (גם רה"מ רבין הצהיר על כך) מתנגדים לחלוקת ירושליםעדיין נעשו מאמצים למצוא פשרה לסיפוק את האינטרס הפלסטינילדוגמהבעת שמפלגת העבודה הייתה בשלטון, דווח שח"כ יוסי ביילין הגיע להסכם זמני שיאפשר לפלסטינים לטעון בעלות על העיר כבירתם מבלי שישראל תקריב את ריבונות על בירתההרעיון של ביילין היה לאפשר לפלסטינים להקים את בירתם בפרבר הגדה המערבית של ירושלים  אבו דיס.  לאחר מכן הרשות בנתה בעיר את בניין הפרלמנט שלהראש הממשלה, אהוד ברק, הציע להם ויתורים דרמטיים שהיו מאפשרים לשכונות הערביות במזרח ירושלים להפוך לבירתה של מדינה פלסטיניתוניתנה לפלסטינים שליטה על המקומות הקדושים למוסלמים בהר הביתרעיונות אלה נידונו בפסגה בבית הלבן בדצמבר 2000אך נדחו על ידי יאסר ערפאתבשנת 2008 הציע ראש הממשלה, אהוד אולמרט,  תכנית שלום שכללה את חלוקת ירושלים על בסיס דמוגרפיעבאס דחה את ההצעה (מפה 9).

10) "גושי ההתיישבות באיו'ש מונעות את הרצף הטריטוריאלי במדינה פלסטינית עתידית"


במפות המציגות את הצעות ברק, קלינטון, אולמרט ושל E1 מצביעות על כך שניתן להקים מדינה פלסטינית רציפה באיו"ש, גם אם ישראל בונה או תספח את גושי התיישבות הגדולים. כפי שציינו, סה"כ השטח הכולל של היישובים מעבר לקו הירוק מהווה רק כ-1.7% מאיו"ש כאשר ה-1.5% מהווה את שטח היישובים בגושי ההתיישבות. מההצעות שראינו לעיל המדינה הפלסטינית שתחובר לרצועת עזה באמצעות מעבר מאובטח תהיה רציפה. לאור זאת,האם עדין מישהו שמאמין שהכללת גושי התיישבויות תמנע הקמת מדינה פלסטינית רציפה? מהתבוננות במפות שהזכרנו במאמר (הצעת ברק בטאבה, הצעת קלינטון, הצעת אולמרט) ושאר המפות מראות באופן גלוי לעין שלא. 

ההתיישבות היהודית בסילוואן

קהילות יהודיות במזרח ירושלים

לאחרונה, בחדשות שומעים אנו  על מתיישבים יהודים שהחלו באכלוס בתים בשכונה ערבית בסילוואן שבמזרח ירושלים. עפ"י חדשות 2 "כוחות משטרתייים הוזעקו לשכונת סילוואן שבמזרח ירושלים, לאחר שקבוצת מתיישבים יהודים החלה באכלוס דירות באזור. המתיישבים: הדירות נרכשו על ידי עמותות מידי גורמים פלסטינים. תושבי השכונה: פרובוקציה לשמה". טענת המשפחות היהודיות הן כי הבתים נרכשו ע"י מספר עמותות מדי גורמים פלסטינים. לפי אותה כתבה טענו היהודים "כי החליטו להתחיל בהליך האכלוס של הבתים שנרכשו, ולכן הגיעו הלילה לשכונה, דבר שהוביל להתנגשויות אלימות וליידוי אבנים מצד התושבים הערבים". לטענת תושבי סילוון הערבים "כניסתם של המתיישבים היהודים לבתים בשכונה אינה אלא פרובוקציה שנועדה להלהיט את הרוחות במקום". היהודים הציגו את תעודות הקניין של הדירות שרכשו בשכונה. כעת ניתן להניח כי ישנם בתים נוספים שנרכשו וטרם אוכלסו. כנראה שאכלוס זה יתבצע בהמשך. גורמים בשמאל מדגישים כי יש להימנע מפעולות פרובוקטיביות מסוג זה. ח"כ נחמן שי (העבודה) טען ש"שוב נופלת מדינת ישראל קרבן ליוזמות הזויות וחסרות שחר שתכליתן אחת- להכשיל בכל דרך שהיא הסדר ופשרה בינינו לבין הפלסטינים". חברת kendall finance שהייתה מעורבת ברכישת הנכנסים מסרה בתגובה כי "החברה הנה חברה עסקית שעוסקת בנדל"ן והשקעות. החברה בחרה להשקיע בבתים בירושלים, ביניהם בתים בעיר דוד. הבתים נקנו באופן חוקי כדת וכדין. הלילה אכלסה החברה מספר בתים שבבעלותה". בכתבה תשע משפחות נוספות התיישבות בסילוואן נאמר:

באישון לילה התיישבו תשע משפחות בכפר התימנים שבשכונת סילוואן במזרח ירושלים. מדובר בפעם השנייה בחודש בו נכנסים יהודים להתגורר בשכונה ומחזירים לידי היהודים את עיר דוד ההיסטורית

 תשע משפחות יהודיות עברו להתגורר בכפר התימנים, בשכונת סילוואן (כפר שילוח) שבמזרח העיר. זו פעם שנייה בה יהודים נכנסים לבתים בשכונה בחודש אוקטובר 2014. לאחר שרכשו בתים במהלך השנה החולפת ע"י חברות מחו"ל. למעשה,בין לילה מספר המשפחות היהודים בכפר התימנים הוכפל. בעקבות הפרעות עם קום המדינה עזבו התושבים היהודיים את הכפר ובמקומם השטלתו השכנים הערבים על כפרם. עד המקרה האלים האחרון, מספרים בעמותות העוסקות ביישוב יהודים בשכונה הערבית כי נסגר מעגל ויהודים שבו להתגורר במקום. בעת כניסתם לא נרשמו אירועי אלימות. זאת למרות ההתפרעויות שקראו בספטמבר האחרון שגם בו פרצו אירועי אלימות כמו שקרה לאחרונה. היום מתגוררים בכפר כ-60 משפחות בלבד. בחודשים האחרונים הפעילים הכפילו את מספר היהודים המתגוררים באזור. כ-500 יהודים לא כולל הבתים החדשים. עם זאת, יש לזכור את העובדה הבאה. ערביםמוכרים את אדמותיהם על מנת להתפרנס. הנסיבות מחייבות זאת. מצד אחד אסור למכור אדמות לגורם לא מוסלמי אבל מותר לרמות את אותו גורם כאשר מדובר בנסיבות המתאימות. היו מקרים בהם תועדו הערבים בעת העסקה ותיעוד זה הועיל בבתי המשפט. הרבה מהעסקאות נעשות באמצעות מעין חברות ק"ש או חברות זרות אחרות שמהן נרכשות האדמות. הערבים החלו לשלוח מתחזים או בחשו באמצעים אחרים על מנת שבעתיד יוכלו לטעון כי נעשתה רמייה וזייפו את חתימותיהם. כך יוכלו להרוויח כסף ולהחזיר את אדמותיהם ש"נגזלו בערמה". אלה תחבולות ישנות עוד מהתקופה העות'ומנית ובמשך למעלה ממאה שנה הם עדין ממשיכים באותו תרגיל. כך חמקו מתשלומי מס וכו'. זה קורה כעת במקומות בתוך איו"ש. נעשות עסקאות פרטיות בין יהודים וערבים. זה בכלל לא קשור לממשלה.

מקורות:

סיכום

במפות שהובאו ברשימה זאת רואים בבירור כי אין שחר לטענה שבניית התנחלויות בגושי ההתיישבות תפגע ברצף הטריטוריאלי של מדינה פלסטינית עתידית, מה גם שהרשות הפלסטינית עצמה אישרה את סיפוחם של יישובים  מסוימות למדינת ישראל תמורת שטחים אחרים. אם כן, מדוע ממשיכים לטעון כי התנחלויות אלו מהוות מכשול לשלום? כמצוין, התלונן דניס רוס בעבר על כך שערפאת פשוט אמר לא בלא לנמק את סירובו להצעתו של ברק, הצעה שכללה 97% משטח איו"ש. דניס רוס גם התלונן שערפאת שיקר וטען שברק הציע לו מדינה ללא רצף טריטוריאלי בעוד שבמפה נראה במובהק כי גם ההצעה הראשונה על 92% משטח איו"ש הייתה רציפה, קל וחומר זו שכללה 3% תיקוני גבול בלבד. אף דרשוביץ הסביר כי ההתנחלויות כגון חברות אינן מהוות כל סכנה לאופי הדמוגרפי של מדינה פלסטינית עתידית והפלסטינים דורשים מדינת "יודנריין". שטח היישובים מחוץ לגושים מהווה כ-0.2% בלבד. אין שום היגיון בפירוקם. הסיבה היחידה לכך היא מה שהסביר דרשוביץ לעיל. הצעתו האחרונה של אולמרט ב-2008  הייתה הוגנת בהחלט מבחינת הרציפות הטריטוריאלית. נראה כי אנשי תקשורת מסוימים או גורמים אחרים בעלי דעות שונות מנסים לשכנע אותנו כי המתנחלים הם אויבי השלום ומוצאים שעיר לעזאזל בדמות המתיישב היהודי מעבר לקו. אם לא נביט במציאות, נבחן אותה ונסיק שפשוט אין לנו פרטנר ונמשיך להאשים את עצמנו – ירחק השלום מאתנו ולא תהיה אפשרות לזכות בתמיכה כלל עולמית. יש לזכור כי ההתנחלויות אינן עומדות בלב המו"מ. אפילו דרשוביץ עצמו שתומך ברעיון שתי המדינות מסביר כי הפלסטינים לעולם לא יכירו במדינה יהודית. קיימת בעיית הפליטים שהיא חמורה יותר מבעיית ההתנחלויות. התנחלויות כבר פונו בעבר ונמחקו, אי אפשר לגזור גזרה שווה לגבי בני אדם, היינו הפליטים. ככל שנמשיך לדון בנושא שחשיבותו שולית יחסית (כפי שהראינו במאמר) נסתיר מהציבור את הבעיה המהותית לחוסר השקט באזור הנובעת מאי רצון הערבים והמוסלמים במזרח התיכון להכיר בזכות היהודים להתיישב במולדתם. בספרי הלימוד שלהם קיימת הסתה נגד יהודים ונוצרים. הם משתמשים בתירוצים שקריים להצדקת מעשי האלימות שלהם כלפינו. אם לא תהיה הסברה נכונה ומקצועית לאזרחינו ולעולם, לא יקומו מנהיגים מתאימים שיוכלו לטפל בנושא כראוי וכן לא נוכל לשכנע מנהיגים זרים להטות את הלחץ הפוליטי לצד השני שאינו מעוניין לקיים יחסי שלום עם המדינה היהודית. פשעים נגד האנושות, כגון "בית החרושת לפליטים" ימשיכו כתמיד, פגיעות בערבים העשויים להיות מנהיגי שלום אמתיים בצד השני תימשכנה, הם יירצחו. יאיימו על חייהם עקב הטיית תשומת הלב של מנהיגי העולם ודעת הקהל העולמית לעניין השולי במו"מ.


המאמר "מיתוס: "בניית התיישבויות יהודיות באיו'ש ובמזרח ירושלים מהוות מכשול לשלום כי הן פוגעות ברצף הטריטוריאלי של מדינה פלסטינית עתידית"" לקוח מתוך אתר ההסברה "ניפוץ מיתוסים, המציאות והעובדות". כותב המאמר, יוני רייני הנו חוקר בכיר לשעבר ב"פורום קדם למחקר המזרח התיכון והסברה ישראלית". יוני הוא בנו של פרופ' אנסון רייני, מגדולי החוקרים בעולם בכל הנוגע לארץ ישראל והמזרח התיכון ובנה של פרופ' ציפורה כוכבי רייני, הביוגרפית של הסופרת נעמי פרנקל. לדבריו:

שנים אני עוסק בהסברה ואף כיועץ הסברה לגורמי הסברה מקצועיים. מפרסם מאמרים מחקריים בכל הנוגע להסברה. התחלתי את העיסוק מ-2012. ב-2013 הקמתי את ארגון ההסברה "ניפוץ מיתוסים, המציאות והעובדות" והעברתי סדנאות בכל הנוגע להסברה מקצועית. התפרסמתי בעיקר בעקבות המחקרים על הקשר בין העולם המוסלמי והערבי לנאצים. כותב מאמרי הסברה במגוון רחב של תחומים כולל חוקים בין לאומיים וניפוצי מיתוסים נגד ישראל.

About יוני רייני

יוני רייני הנו חוקר בכיר בפורום קדם. יוני הוא בנו של פרופ' אנסון רייני, מגדולי החוקרים בעולם בכל הנוגע לארץ ישראל והמזרח התיכון ובנה של פרופ' ציפורה כוכבי רייני, הביוגרפית של הסופרת נעמי פרנקל. לדבריו: שנים אני עוסק בהסברה ואף כיועץ הסברה לגורמי הסברה מקצועיים. מפרסם מאמרים מחקריים בכל הנוגע להסברה. התחלתי את העיסוק מ-2012. ב-2013 הקמתי את ארגון ההסברה "ניפוץ מיתוסים, המציאות והעובדות" והעברתי סדנאות בכל הנוגע להסברה מקצועית. התפרסמתי בעיקר בעקבות המחקרים על הקשר בין העולם המוסלמי והערבי לנאצים. כותב מאמרי הסברה במגוון רחב של תחומים כולל חוקים בין לאומיים וניפוצי מיתוסים נגד ישראל. (לקוח מתוך אתר "פורום קדם למחקר המזרח התיכון והסברה ישראלית")

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*